על ילדים, ציורי פנים ועמותה אחת

אז מה קרה שנזכרתי בציורי פנים פתאום?  הרי פורים עבר מזמן.

כבר כתבתי פה בעבר שפורים הוא הזמן שבו אני מתחילה לצייר על פנים כשבוע לפני תחילת החג ומסיימת קצת אחרי שהחג נגמר.  

המון המון המון ציורי פנים.

אבל, מידי פעם, במהלך השנה, בארועים שונים, בעיקר ארועי חברות, יוצאת לה המזוודה עם הצבעים ואני מציירת לי  עוד קצת על עוד כמה אנשים.

העבודה הזו מאפשרת לי להכיר קצת יותר טוב את כבישי הארץ (: , להכיר המון מקומות חדשים וכמובן לפגוש מגוון רחב של אנשים וילדים.

את השבוע שעבר התחלתי  עם ציורי פנים באירוע של לאומי קארד ב...סופרלנד

(מודה, במקרה הזה לא התבגרתי, סופרלנד, אני כמו הילדים, התבאסתי קצת לראות את כל המתקנים האלה ואני לא יכולה לעלות עליהם).

סוף השבוע כלל הרבה אנשים מדהימים, ועל זה אני שמחה לספר.

בשישי בבוקר שמתי פעמיי לכיוון ירושלים, היישר לגן החיות התנכ"י.

מאז הפעם האחרונה שהייתי שם עברו ה-מ-ו-ן שנים.  הפעם הגעתי למען מטרה אחרת, הגעתי לעשות שמח לילדי והורי עמותת ילדי האור.

עמותת ילדי האור נוסדה למען תמיכה בילדים בעלי נבוס ובני משפחותיהם, לשיפור איכות חייהם מבחינה רפואית וחברתית.

נבוס, הוא כתם לידה, הצטברות של תאי פיגמנט על העור היוצרים שומה. הנבוס יכול להופיע באזורים שונים בגוף ובפנים וכן בגדלים שונים על פני העור, החל משומה קטנה ועד לשומת ענק.

כבר בכניסה לפארק, קיבלו אותי אנשים עם חיוך גדול שנתנו לי חולצה אשר מיד נתנה לי הרגשה של חלק ממשפחת ילדי האור.

פגשתי ילדים מתוקים, הורים מקסימים, ומארגנים מדהימים שכ"כ איכפת להם ושחשבו על כל פרט קטן על מנת שהמפגש הזה יצליח.

 יישר כח !!

האווירה הייתה פסטורלית ונפלאה.

שמחתי לחלוק את היום הזה עם חברה מדהימה, רויטל מנשרוב, שעם המון סבלנות וחיוך (איך לא), ישבה וציירה קריקטורות של כל ילד והורה שרק חפץ בכך.

החיוך והאושר על פני כולם הדביק גם אותנו.

שמחתי להיות חלק מהיום הזה.

מאחלת בריאות ואושר לכולם , שלא נפסיק לחייך לעולם.

גם בנות מבקשות עטלף

לא מדוייק לצייר על ילדים זזים (:

עם הפנים לעבר השקיעה